אחד הטרנדים הפורחים ביותר כיום נקרא פרינט און דימנד (POD), והוא למעשה תת קטגוריה בתוך עולם הדרופשיפינג. זוהי שיטת מכירה שבאמצעותה אתם יכולים למכור חולצות ומוצרים אחרים שאתם עיצבתם, מבלי להוציא אגורה על מלאי, מבלי להסתכן וללא רקע בעיצוב גרפי.

איך זה עובד?

יצרני חולצות שמפעילים גם חנויות מקוונות מאפשרים לכל אחד להעלות עיצוב משלו, ולמכור את העיצוב הזה על גבי שלל מוצרים (חולצות, תיקים, כוסות, מדבקות, מחברות, בגדי ילדים ועוד). כל זאת – מבלי להתעסק בשום פן לוגיסטי. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להעלות את העיצוב שלכם לאתר, ולהחליט כמה אתם רוצים להרוויח על כל מוצר. לכל מוצר יש מחיר מינימום שאותו האתר גובה מכם. המחיר הזה גלוי רק לכם. על המחיר הזה, כל דולר נוסף שתגבו הוא הרווח שלכם. כל מה שקורה אחרי המכירה, הוא כבר לא העניין שלכם. האתר מטפל בכל התהליך, ולכם נשאר רק לגזור קופון.

לדוגמה:

יש לי עיצוב מקסים של חדקרן, ואני רוצה להדפיס אותו על בגדי ילדים. נרשמתי לאתר שמציע שירותי POD (הרשמה פשוטה וחינמית), ובחרתי בקטגוריית בגדי ילדים. כעת האתר מציג בפניי את המחיר הבסיסי של כל מוצר ומוצר בקטגוריה הזאת. לדוגמה: אוברול תינוקות – 10$, טישירט ילדים – 12$ וקפוצ'ון ילדים – 17$. כל אחד מהסכומים האלה מייצג את הסכום שייכנס לקופת האתר בכל מכירה של מוצר עם עיצוב החדקרן שלי. הלקוח הסופי לא רואה את מחיר הבסיס הזה. המחיר הזה גלוי רק לי. עכשיו נשאר לי להחליט מה המחיר הסופי שאותו אני מציגה ללקוח.

לצורך הדוגמה, נניח שאני מתמחרת את האוברול ב-15$, את הטישירט ב-17$ ואת הקפוצ'ון ב-23$. זאת אומרת, שעל כל מכירה של מוצר בעיצובי, יישארו לי ביד 5 דולרים. ובניגוד לדרופשיפינג, הפעם אני לא צריכה לעשות שום דבר מול הלקוח. האתר מטפל בכל הפרוצדורה – הוא מספק את החולצה, הוא מדפיס את העיצוב, הוא שולח את החולצה ללקוח, הוא מטפל בהחזרות ובזיכויים אם יש. העבודה שלי למעשה הסתיימה ברגע שהעליתי את העיצוב. וזו, אגב, דוגמה מעולה להכנסה פסיבית שעליה דיברתי בפוסטים קודמים. אתם עובדים פעם אחת – מעלים עיצוב, ובזה סיימתם 90% מהעבודה.

עכשיו רק תחשבו, תיאורטית, כמה מוצרים כאלה אפשר למכור בכל חודש מכל עיצוב, ותבינו למה התחום הזה כל כך פורח 🙂 .

זה לא אומר, כמובן, שכל כך קל או פשוט להרוויח מ-POD. כמו בכל תחום, גם לשיטה זו יש יתרונות וחסרונות.אחרי שהסברנו איך זה עובד והצגנו את היתרונות הברורים, בואו נדבר גם על כמה מהבעיות העיקריות:

  • מחיר המוצר לא כולל את המשלוח. זאת אומרת, שעל מחיר החולצה הלקוח צריך להוסיף עוד כמה דולרים למשלוח. נניח שבתוך ארה"ב המשלוח עומד על 4.99$. אם נחזור לדוגמה שלי מבגדי ילדים, הרי שעל טי-שירט לילד הלקוח ישלם 17$ (שזה המחיר שקבעתי) ועוד 5$ למשלוח, זאת אומרת שהמחיר הסופי יעמוד על 23$ לטישירט אחד לילד – לא זול. אני יכולה, כמובן, לחתוך את שורת הרווח שלי ולתמחר את החולצה שלי בפחות, אבל עד כמה נמוך? זהו שיקול שכל אחד צריך לעשות עם עצמו.
  • תנועת קונים. איך אני מביאה קונים דווקא למוצר או לחנות שלי? האם הם יגיעו לבד, או שעליי להשקיע בקמפיין בתשלום? כמה זה יחתוך מהרווח הסופי שלי?
  • תחרות. באתר עלולים להיות עוד מאות מוצרים עם עיצובי חדקרן. למה שיקנו דווקא את שלי?
  • חוסר שליטה. כמו בדרופשיפינג "רגיל", אין לי שליטה או נגיעה למוצר הסופי שמגיע ללקוח. אני לא יודעת מה איכות החולצה ששלחו לו, אני לא יודעת מה איכות ההדפסה והצבעים, אני לא יודעת האם הוא קיבל את המשלוח בזמן. לכאורה  זה לא אמור לעניין אותי, אבל בפועל זה מעניין אותי מאד. אם הלקוח קיבל חולצה מתפוררת והחזיר אותה לאתר, העיסקה תבוטל ואיתה גם העמלה שלי.לסיכום: אחרי שסקרנו את היתרונות והחסרונות, נשאר לנו לענות רק על שאלה אחת: איך מעצבים חולצה בלי לדעת לעצב?! את התשובה תמצאו בלינק הבא:

    >> פרינט און דימנד חלק 2: איך מעצבים בלי רקע בעיצוב

איך מתחילים לשווק?

חפשו באתר

המלצת קריאה

חבבו אותנו בפייסבוק